الإعراب المتقدم – ניקוד ותחביר מתקדם

الفاعل مرفوع وعلامة رفعه الضمة

הנושא (פאעל) נמצא ביחסת נומינטיב (מרפוע), וסימנו הוא דַמָּה.

المفعول به منصوب وعلامة نصبه الفتحة

המושא הישיר (מפעול בה) נמצא ביחסת אקוזטיב (מנצוב), וסימנו הוא פַתְחָה.

البدل مطابق للمبدل منه في الإعراب

התמורה (בדל) מתאימה ליחסה של המילה שהיא מחליפה.

النعت يتبع المنعوت في الإعراب والعدد والنوع

התואר (נעת) הולך אחרי שם העצם המתואר ביחסה, במספר ובמין.

المضاف إليه مجرور بالكسرة الظاهرة

הסומך בצירוף סמיכות (מצ'אף אליה) נמצא ביחסת גניטיב (מג'רור), בכַּסְרָה גלויה.

بدل البعض من الكل يتبع المبدل منه في إعرابه

תמורת החלק מן השלם (בדל בעץ' מן אלכל) מקבלת את יחסה של המילה שהיא מחליפה.

المعطوف على منصوب يكون منصوباً مثله

מילה המחוברת במילת חיבור למילה ביחסת אקוזטיב היא גם ביחסת אקוזטיב.

الحال قد تكون جملة فعلية أو اسمية في محل نصب

משפט המצב (חאל) יכול להיות משפט פועלי או שמני, והוא במקום של יחסת אקוזטיב.

التمييز اسم نكرة منصوب يزيل الغموض

התמייז הוא שם לא מיודע ביחסת אקוזטיב שמסיר עמימות.

المضاف إليه لا يُنوّن بل يُجرّ بالكسرة

הסומך בסמיכות אינו מקבל תנוין, ומסומן ביחסת גניטיב בכַּסְרָה.

جملة الصلة لا محل لها من الإعراب

למשפט הזיקה (צִלָה) אין מקום בניתוח התחבירי (אין לו יחסה).

الخبر المفرد مرفوع أو منصوب حسب الناسخ

נשוא של מילה אחת הוא ביחסת נומינטיב או אקוזטיב, בהתאם לפועל או למילית המשנה (נאסח) שלפניו.

اسم كان مرفوع وخبره منصوب

השם (הנושא) של כאן ביחסת נומינטיב, והנשוא שלו ביחסת אקוזטיב.

المصدر يُعرب حسب موقعه في الجملة

שם הפעולה (מצדר) מקבל את יחסתו לפי מקומו במשפט.

المستثنى بإلا منصوب إذا كان الكلام تاماً مثبتاً

המוצא מן הכלל אחרי "אִלָּא" הוא ביחסת אקוזטיב כאשר המשפט שלם וחיובי.

المستغاث يُجرّ بلام مفتوحة: يا لَلقومِ

הנקרא לעזרה (מסתע'את) בא ביחסת גניטיב אחרי למ"ד בפתחה: "יא לַלְקַוְמִ" (הו אנשים, הצילו!).

المبتدأ والخبر في الجملة الاسمية مرفوعان

הנושא (מבתדא) והנשוא (ח'בר) במשפט שמני שניהם ביחסת נומינטיב.

الفعل الماضي مبني دائماً ولا يُعرب

הפועל בעבר הוא תמיד בנוי (מבני): אין לו סיומות יחסה או דרך.

الإضافة تربط بين المضاف والمضاف إليه بلا حرف جر

הסמיכות (אִצ'אפה) מחברת בין הנסמך לסומך בלי מילת יחס.

الاسم المشتق يعمل عمل الفعل في الرفع والنصب

שם נגזר (כמו בינוני פועל) יכול לפעול כמו פועל: נושא ביחסת נומינטיב ומושא ביחסת אקוזטיב.

المنادى العلم المفرد يُبنى على الضم

שם פרטי בודד בפנייה (מנאדא) בנוי על דַמָּה, למשל: يا محمدُ.

الظرف منصوب على الظرفية

תואר הפועל של זמן או מקום (ט'רף) הוא ביחסת אקוזטיב.

الفعل الناقص يحتاج إلى اسم وخبر

פועל חסר (כמו כאן) צריך גם שם (נושא) וגם נשוא.

تابع المرفوع يكون مرفوعاً

מילה נגררת (תאבע) של מילה ביחסת נומינטיב היא גם ביחסת נומינטיב.

الحرف الذي يدخل على الفعل يؤثر على إعرابه

מילית שבאה לפני פועל משפיעה על הדרך (המודוס) של הפועל.

الممنوع من الصرف لا يُنوَّن ويُجرّ بالفتحة

שם שאינו מקבל נטייה מלאה (ממנוע מן אלצרף) אינו מקבל תנוין, וביחסת גניטיב מסומן בפַתְחָה.

كلّا حرف ردع وبلى حرف جواب لإبطال النفي

כַּלָּא היא מילית של דחייה ונזיפה, ובַּלָא היא מילית תשובה המבטלת שלילה ("כן, דווקא כן").

السند القريب أقوى من السند البعيد

שרשרת מסירה קצרה (קרובה) חזקה יותר משרשרת מסירה ארוכה (רחוקה).

التوابع أربعة: النعت والعطف والتوكيد والبدل

המילים הנגררות (תואבע) הן ארבע: תואר, חיבור, הדגשה ותמורה.

إنّ وأخواتها تنصب المبتدأ وترفع الخبر

אִנַּ ואחיותיה הופכות את הנושא ליחסת אקוזטיב, והנשוא נשאר ביחסת נומינטיב.

الفعل المضارع يُجزم بعد لم وعلامة جزمه السكون

הפועל בעתיד (מצ'ארע) בא בדרך ג'זם אחרי "לם", וסימנו סוּכּוּן.

المضاف يتقدم على المضاف إليه ولا يُفصل بينهما

הנסמך בא לפני הסומך, ואין מפרידים ביניהם.

الحرف الناسخ يغير حكم المبتدأ والخبر

מילית משנה (כמו אִנַּ) משנה את כללי היחסה של הנושא והנשוא.

الاسم الموصول يحتاج إلى صلة وعائد

כינוי זיקה צריך משפט זיקה (צִלָה) וכינוי חוזר (עאאד).

الفعل الثلاثي المجرد ينقسم إلى أبواب حسب حركة عينه

הפועל התלת־עיצורי הבסיסי מתחלק לקבוצות (אבואב) לפי התנועה של אות העין שלו.

الإعراب بالحروف للمثنى وجمع المذكر السالم

סימון היחסה באותיות (ולא בתנועות) חל על הזוגי ועל רבים זכר תקין.

تغيير الإعراب يؤدي إلى تغيير المعنى

שינוי בסיומת היחסה מוביל לשינוי במשמעות.

الفعل الجامد يلزم صورة واحدة مثل ليس وعسى

פועל קפוא (ג'אמד) נשאר בצורה אחת בלבד, כמו לַיְסַ ועַסָא.

المنادى المضاف منصوب

פנייה (מנאדא) שהיא נסמך באה ביחסת אקוזטיב, למשל: يا عبدَ الله.

البناء على السكون والضم والفتح والكسر

מילים בנויות קבועות על סוכון, דמה, פתחה או כסרה.